פסק-דין בתיק רע"צ 1355-10-11

חייב ממלא אחר צו חיוב בתשלומים שהשית עליו רשם ההוצאה לפועל. בקיום הצו אין כדי לגרום להקטנת החוב לנושה. כל עוד מקיים החייב את הצו מעוכבים הליכי ההוצאה לפועל; אף אין בנמצא הליכים נוספים אותם עשוי הנושה לנקוט כדי להיפרע מהחייב. האם במצב דברים זה זכאי הזוכה להצהרה על מיצוי הליכים לפי סע' 27(א) לחוק הערבות באופן שיסלול את הדרך להגשת תובענה נגד מי שערבו לחוב ומעמדם מעמד ערבים מוגנים? שאלה זו היא שעומדת להכרעה.

א.   ההליך והצדדים לו

אלו הן בקצירת האומר העובדות שביסוד ההליך; הן אינן שנויות במחלוקת ונתמכות במסמכים מתיק ההוצאה לפועל שהציג המבקש [תיק הוצל"פ (חדרה) 12-03734-09-9].

1.   המשיב (להלן החייב) צבר חוב למבקש (להלן הבנק או הנושה). לחלק הארי של החוב ערבו הוריו של החייב, הם המשיבים הפורמאליים (להלן הערבים). בגין החוב הגיש הבנק נגד החייב תביעה על סכום קצוב בסך 46,190 ש"ח ליום 25.3.2009 (להלן התביעה).

2.   בחלוף פרק הזמן הקבוע באזהרה נקט הבנק נגד החייב הליכי עיקול והטלת מגבלות לפי פרק ו1 לחוק ההוצאה לפועל. בתוך כך ניתנו ביום 11.8.2009 וביום 18.2.2010 החלטות בדבר מימוש עיקולים. כפועל יוצא נמכר כעבור זמן רכבו של החייב; המכר הניב סך של כ-12,000 ש"ח, מתוכו נזקף על-חשבון החוב לבנק סך של כ-5,000 ש"ח בשל ניכוי חובות של החייב בתיקי קנסות. עיקולים אחרים שהוטלו לא נשאו פרי.

3.   החייב הובא לפני רשם ההוצאה לפועל פעמים אחדות. ביום 7.4.2010, לאחר שהחייב לא הפקיד 5,000 ש"ח חלף צו הבאה לפי החלטה שניתנה בעניינו, הובא לפני כב' הרשמת אייזדורפר. כב' הרשמת חקרה את החייב על-אודות מצבו ויכולתו והשיתה עליו צו חיוב בתשלומים לפיו על החייב להפקיד תשלום חודשי בסך 1,200 ש"ח. נקבע שעם תשלום ראשון ובכפוף לקיום הצו יושהו הליכי מאסר, עיקול משכורת ועו"ש והוצאת מעוקלים. הצו לא קויים. 

4.   לבקשת הבנק הוצאה נגד החייב פקודת מאסר והוא הובא לשם ביצועה לפני כב' הרשמת הרץ ביום 21.9.2010. אותה עת עמד החוב בתיק ההוצל"פ על סך 64,000 ש"ח. כב' הרשמת הורתה שהחייב ישוחרר ממאסר כנגד תשלום 800 ש"ח. החייב שילם סכום זה אך לא דבר-מה מעבר לו.

5.   נוכח האמור לעיל ביקש הבנק לקבל אישור בדבר מיצוי ההליכים נגד החייב לפי סע' 27(א) לחוק הערבות (להלן אישור מיצוי הליכים). לערבים ניתנה הזדמנות לטעון טענותיהם במענה לבקשת הבנק אך הם לא ממשו זכות זו [החלטה מיום 2.1.2011]. מטיעונה של באת-כוח החייב לפני עלה שהערבים שהינם כאמור הורי החייב מודעים לדבר קיומו של החוב, להליכים שנקט הבנק נגד החייב בגינו ולהיותם ערבים לחלק מהחוב.

6.   לאחר שהוגשה בקשת הבנק ליתן אישור מיצוי הליכים, לאחר שהערבים נמנעו מלהשיב לה ולאחר שרכב החייב נמכר הובא החייב בשנית לפני כב' הרשמת, בצו הבאה, נוכח עתירתו של הבנק ליתן החלטה בבקשתו. ביום 23.6.2011 נחקר החייב על-ידי כב' הרשמת אייזדורפר, אשר המירה את צו התשלומים שנתנה קודם לכן בצו עדכני לפיו יסלק החייב את החוב בתשלום בסך 600 ש"ח לחודש החל מיום 15.7.2011 ואילך; ככל שהחייב ימלא אחר הצו יעוכבו הליכי מאסר, עיקול משכורת ועו"ש והוצאת מעוקלים [ ת/2]. החייב מילא ועודנו ממלא אחר צו זה.

7.   בתשלום חודשי בסך 600 ש"ח, המתחייב מצו התשלומים האמור, אין כדי להקטין את החוב . היפוכו של דבר הוא הנכון והחוב הולך ותופח. עיון בדף תנועות עדכני בתיק ההוצל"פ מעלה שבתאריך 7.8.2011, לאחר שהחוב זוכה בתשלום בסך 600 ש"ח מיום 15.7.2011 ובתמורה שהניבה מכירת הרכב, עמדה יתרתו על 67,688.68 ש"ח. ביום 26.2.2012, חרף ביצוע התשלום החודשי בסך 600 ש"ח על-ידי החייב, הסתכם החוב ב-70,451.44 ש"ח [ ת/1].

8.   אי-לכך שב הבנק וביקש אישור מיצוי הליכים כדי שיוכל להגיש תובענה נגד הערבים. ביום 11.8.2011 דחה כב' הרשם אחטר את הבקשה אגב קביעה שככל שהחייב מקיים צו תשלומים שתואם את יכולתו אין להסיק שהליכי גבייה מוצו. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור המונחת לפני.

טיעוני הצדדים הובאו בכתב והושלמו על-פה בישיבת יום 22.3.2012. השאלה שעומדת לדיון, כפי שהוגדרה לעיל בפתח הדברים, נושאת אופי משפטי. עניינה בפרשנותו של סע' 27(א) לחוק הערבות ובקביעת אמות-המידה להפעלת שיקול-דעת הרשם שתחולנה בגדרו.

ב.    דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיב ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה על-יסוד תק' 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל. לגופם של דברים יש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת כב' הרשם ולקבוע שהליכי הוצאה לפועל בהם נקט הבנק נגד החייב מוצו באופן שסולל את הדרך להגשת תובענה בידי הבנק נגד הערבים. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.   חוק ההוצאה לפועל נועד לאפשר גבייה של חובות המעוגנים בפסקי-דין, כמו גם במסמכים נוספים בני-מימוש שנזכרים בו, באופן שמכיר בזכות הנושה להיפרע את החוב בזמן סביר מחד גיסא ובצורך להגן על החייב מפני נשייה שאינה אפקטיבית או כזו הכרוכה בפגיעה לא מידתית בזכויותיו מאידך גיסא. לאחרונה שב בית-המשפט העליון ועמד על התכליות המונחות ביסוד חוק ההוצאה לפועל ועל האיזון שעליו מושתתים הסדריו [רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד הכהן בפסקה 8 וההפניות שם (טרם פורסם, 25.10.2011)], וכך נאמר שם:

חוק ההוצאה לפועל נועד להעמיד לרשות הציבור מנגנון, באמצעותו יוכל בעל דין לממש פסק דין שניתן לטובתו על ידי בית משפט כנגד מי שחויב בדין [...]. מנגנון זה צריך להיות יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כאשר אינטרס הזוכה במימוש זכויותיו הוא בעל בכורה. זו תכלית החוק. עם זאת, המחוקק ראה לנגד עיניו גם את החייב, המתקשה למלא אחר פסק דין שניתן כנגדו בשל מצבו הסוציאלי, וביקש שלא להפכו, על ידי הפעלת מנגנון ההוצאה לפועל, לחסר כל ולנטל על החברה. זו תכליתו השניה של חוק ההוצאה לפועל, והיא באה לידי ביטוי במספר הוראות בחוק, המתחשבות במצבו של החייב. [...] בצד שתי תכליות מיוחדות אלה - גביה מהירה ויעילה, ומנגד, התחשבות בחייב והימנעות מלהפוך אותו לנטל על החברה - עומדות שתי תכליות כלליות התומכות בהן, אשר נגזרות מערכי היסוד של השיטה. כך, לצד התכלית המיוחדת של גבייה מהירה ויעילה של החוב עומדת התכלית הכללית של הגנה על הקניין, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בצד התכלית המיוחדת שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב מונחת התכלית הכללית של הגנה על כבוד האדם של החייב ועל חירותו. התכליות המונחות ביסוד חוק ההוצאה לפועל - הן המיוחדות והן הכלליות - מצויות, לעתים קרובות, בהתנגשות, ויש צורך לאזן ביניהן. במסגרת איזון זה יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע פסק הדין אשר ניתן לטובתו [...].

2.   נקודת המוצא לדיון היא כי בתביעת הבנק נגד החייב שהוגשה לפי סע' 81א1 לחוק ההוצאה לפועל ניתן פסק-דין. ודוק: תביעה שמקיימת את תנאי סע' 81א1(א) לחוק, ניתן לבקש לבצעה בהוצאה לפועל " כמו פסק-דין של בית-משפט" בכפוף להוראותיו של סע' 81א1 הנ"ל. החייב לא טען שהוראות החוק לא התקיימו בתביעה ולא הגיש התנגדות במועד שנקצב לכך. כפועל יוצא רואים את תביעת הבנק נגד החייב כתביעה שניתן בה פסק-דין על מלוא סכומה.

זאת ועוד, בעניינו של החייב ניתנו שני צווי חיוב בתשלומים לאחר חקירה ביכולתו, האחד ביום 7.4.2010 בסך 1,200 ש"ח לחודש והשני ביום 23.6.2011 בסך 600 ש"ח לחודש [ ת/2]. חזקה שניתנו על-יסוד אותם שיקולים ואיזונים שנמנו לעיל, אשר נבחנים בציר היחסים שבין הבנק-הנושה לבין המשיב-החייב. לא נעלם מעיני שבין מתן הצו הראשון לבין מתן הצו השני חל לכאורה שיפור לטובה במצבו של החייב, כך לפי נתונים שנמסרו מפיו. ביום 7.4.2010 מסר החייב שהוא משתכר 5,000 ש"ח לחודש, אשתו משתכרת בעבודתה כמורה 2,000 ש"ח לחודש, הוא גר בבית הוריו ומשלם להם 1,000 ש"ח לחודש; על-יסוד נתונים אלה חוייב בתשלום חודשי בסך 1,200 ש"ח. ביום 23.6.2011 מסר החייב שהוא מרוויח 6,500-6,000 ש"ח לחודש, אשתו מרוויחה מעבודתה בבנק כ-3,000 ש"ח והוא משלם להוריו עבור המגורים בביתם כ-700 ש"ח לחודש [ ת/2]; על-סמך נתונים אלה הוקטן החיוב החודשי והועמד על מחצית החיוב הקודם קרי, 600 ש"ח לחודש.

אלא שצו התשלומים העדכני שניתן נגד החייב מהווה נקודת מוצא לדיון דנן ולא סוגיה שיש להכריע בה. ראשית, הבנק לא השיג על החלטת כב' הרשמת מיום 23.6.2011 אלא הסכין עימה, ומכאן שסבר שהיא תואמת את יכולתו של החייב. שנית, בהחלטה מושא הליך זה הניח אף כב' הרשם שצו התשלומים העדכני תואם את יכולתו של החייב. אף עתה אין הבנק משיג על קביעה זו, אלא על ההחלטה שלא ליתן לו אישור מיצוי הליכים. על כן חזקה שתשלום חודשי בסך 600 ש"ח משקף נכונה את יכולת הפירעון של החייב. החייב עצמו, חרף התנגדותו להליך דנן ולמתן אישור מיצוי הליכים, לא טען אחרת ולא הראה שבידו לסלק את החוב ממקורותיו-הוא מבלי שיינקטו הליכים נגד הערבים.